מידות מבקשת לקדם אפקטיביות כאמת מידה עיקרית במערך שיקוליהם של משקיעים חברתיים ובניהול עמותות, וזאת באמצעות דירוג ארגונים ללא מטרות רווח וביצוע דוחות תחום.
עמותות משקיעים א א א

אסטרטגיה ליצירת השקעה חברתית אפקטיבית

"החברה נתברכה בפילנתרופים שאפתניים וברעיונות מבטיחים, אולם כדי להתמודד בהצלחה עם הבעיות הדחופות שעל סדר היום העולמי, על התורמים לשאול עצמם אם הם באמת מבינים מה יש לעשות על מנת שהשינוי יקרה". במאמר שלפנינו מתארים הכותבים את הדרכים השונות שבהן יכולים פילנתרופים לתרום כדי לקדם את השינוי החברתי, ומסבירים אילו החלטות צריכים התורמים לקבל כדי לבנות מודל השקעה אפקטיבי.
 
When You've Made Enough to Make a Difference
A strategy for becoming an effective philanthropist
by William Foster and Susan Wolf Ditkoff
תרומה שבאמת משפיעה - אסטרטגיה ליצירת השקעה חברתית אפקטיבית
 
הפילנתרופים הגדולים מצפים לתמורה כלשהי מתרומתם, בדיוק כפי שהם מצפים לתשואה כלשהי על השקעותיהם העסקיות, אך לא תמיד הכסף ייצור את השינוי השאפתני שלו ציפו. גם לאנשים העשירים ביותר אין די כסף כדי למגר את העוני או למצוא תרופה לסרטן. מהניתוח שלנו עולה כי תרומות מקרנות ומתורמים פרטיים מהוות רק 6% מהמימון של מגזר האלכ"רים בארה"ב. כדי להשיג שינוי פורץ דרך התרומה צריכה ליצור השפעה החורגת מערכה הכספי - כלומר שלכל דולר שמושקע תהיה השפעה של דולרים רבים. במילים אחרות, תורמים צריכים לפתח מודל השקעות. לשם כך עליהם להבין שני דברים: אילו מאמצים נדרשים כדי להשיג תוצאות פורצות דרך (למשל השקעה באלכ"רים שמצליחים לחולל שינוי משמעותי או מאמץ לשינוי מדיניות של ממשלות), ואיך הם יכולים לתמוך במאמצים אלה באופן הטוב ביותר - באמצעות התפקיד שהם לוקחים על עצמם, המשאבים שהם משקיעים והקשרים שהם מפתחים. משקיעים בעולם העסקי צריכים להגדיר בבירור כיצד יהפכו יוזמה חדשנית מרעיון מבטיח לעסק משגשג; גם משקיעים חברתיים צריכים להגדיר לעצמם בבירור כיצד הם יכולים לתרום לשינוי בקנה מידה גדול.
 
בעבודתנו עם מנהלי אלכ"רים נתקלנו לעתים קרובות בתלונות מוצדקות בנוגע לתורמים שלהם. אחת התלונות הנפוצות קשורה בעלויות הנלוות לגיוס המשאבים ולניהול היחסים עם התורמים, אשר התורמים לרוב אינם מודעים להן. העלות הגלויה והמיידית ביותר היא המשאבים המושקעים במילוי טפסים לבקשת מענק ובדיווחים לאחר קבלתו; אך קיימות גם עלויות סמויות הקשורות בחוסר היכולת של התורמים לעזור בהתמודדות עם אתגרים ארגוניים קשים, במעורבות המוגזמת שלהם בפיתוח תכניות ובלחץ מצדם לפתח תכניות שאינן קשורות ישירות למשימתו של הארגון. ביקורת מסוג זה מושמעת רק לעתים נדירות ישירות באוזני התורמים, מסיבות ברורות, אך זהו סוד גלוי.
 
מדוע תורמים מכבידים לפעמים יותר משהם באמת תורמים? תורמים לעתים מתאהבים בתכנית מסוימת מאמינים שהיא תביא לתוצאות שהם מעוניינים לראות, ולא מקדישים די תשומת לב להגדרת מודל ההשקעה שלהם. התוצאה היא שלעתים קרובות הם לא מייצרים מספיק ערך מוסף לנתרמים, והתרומה הופכת יקרה לארגון לנוכח המאמץ הכרוך בהשגתה.
 
פילנתרופים אפקטיביים משלבים את התפיסה שלהם לגבי מודל הפעולה עם ההבנה של איך ומה צריך לעשות כדי להגיע לשינוי - וכך קובעים מי יקבל את המענק שלהם ואילו משאבים הם יספקו להם. יש דרכים רבות ליצירת שינוי חברתי, וחשוב להתאים את הדרך למטרה הרצויה. פילנתרופים צריכים לשקול את אחת מארבע הדרכים הבאות:
 
  1. בניית אלכ"רים טובים: במקרים רבים אפשר ליצור את השינוי על ידי הקמת ארגונים ללא כוונת רווח שיספקו שירותים ביעילות ובאפקטיביות למספר גדול של אנשים - במיוחד במקרים שבהם הרשויות הציבוריות לא מצליחות לטפל בנושא בהצלחה.
  2. שינוי דעת הקהל ומדיניות הממשלה: יש בעיות חברתיות שהדרך הטובה ביותר לטפל בהן היא על ידי שינוי של אמונות ונורמות חברתיות, כמו למשל פרסומות החושפות את הסיכונים הכרוכים בעישון או מקדמות את המאבק בנהיגה בשכרות. בעיות אחרות דורשות שינוי במדיניות הממשלה, כמו בעיית מחירי הדיור. ארגונים ללא כוונות רווח הרוצים לטפל בנושאים כאלה צריכים לצידם פילנתרופים בעלי מומחיות רבה בנושאי ממשל, מדיניות ציבורית ומדיה חברתית.
  3. ייסוד ארגונים מתווכים: פתרונן של סוגיות מורכבות, כגון חקלאות בת קיימה ואנרגיה ירוקה, דורש את מעורבותם של גורמים רבים: הצרכנים, הממשל, המשווקים והספקים. כדי ליצור שינוי בסוגיות אלה יהיה צורך להשפיע על ארגונים רבים במשך זמן רב, בסביבה אשר משתנה כל הזמן. לתורם בודד או לאחראי על מענקים בקרן אין ככל הנראה את הזמן הנדרש או הידע הרלוונטי כדי לעשות זאת, ולכן כדאי להם לשקול להיעזר בארגון מתווך או להקים ארגון כזה.
  4. פתרונות מחקר ופיתוח: לפעמים הבעיה היא העדר הפתרון. חשבו לדוגמה על תרופה חדשה שמרפאת מחלה או על טכנולוגיה חדשה להפקה יעילה יותר של אנרגיה סולארית. במקרים כאלה המפתח להצלחת הפילנתרופ הוא העזרה שהוא יכול להושיט בהתגברות על מכשולים ובהתמודדות עם יריבים, כך שהמדענים שמאחורי הרעיון יוכלו להתמקד במציאת הדרך הקצרה והיעילה ביותר בין המחקר לבין פריצת הדרך. למשל, ארגון המחפש תרופה למחלת הפרקינסון משקיע לא רק בחיפוש תרופה למחלה אלא בעידוד כל קהילת המחקר העולמית העוסקת בנושא על ידי חיבור בין מדענים למעבדות והעברה של מידע ביניהם. הקהילה כולה יוצאת נשכרת מכך – המדענים מתקרבים למציאת תרופה והסיכון למשקיעים בפיתוח התרופה קטן.
לאחר שהפילנתרופים הגדירו בבירור איזו שיטת פעולה מתאימה למטרות שלהם, עליהם לארגן את הפעילויות שלהם בהתאם – כלומר להתאים בין התפקיד שהם לוקחים על עצמם לבין המשאבים האנושיים הדרושים לשם כך והקשרים שיתמכו במאמציהם. נציג את שלושת הגורמים אלה ברצף, אך למעשה יש ביניהם יחסי גומלין:
 
  1. הגדרת התפקיד הנכון: התפקיד הנכון ביותר עבור התורם משלב בין היכולות שלו לבין מה שיש לעשות כדי להשיג את התוצאות הרצויות. התפקיד המובן מאליו הוא הענקת כספים, וכאן מתעוררות לא מעט שאלות: האם כדאי לחלק את התרומות למענקים רבים או לרכז אותן במספר מצומצם של מענקים? האם כדאי להשקיע את הכספים בייסוד ארגון חדש או בחיזוק ארגון קיים? התשובה לשאלות אלה לא יכולה להיות מושפעת מהעדפות אישיות בלבד; התורמים חייבים להיות מודעים לצרכים ולהבין מה כרוך ביצירת השינוי. פילנתרופים יכולים לתרום לא רק כסף – הם יכולים גם להשתמש בכישורים האישיים ובקשרים שלהם.רצוי שיתרכזו בתחומים שבהם יש להם כישורים מיוחדים או קשרים, ושלא ינסו לטעון למומחיות שאין להם. התערבות חיובית יכולה לכלול שימוש בקשרים עם ארגונים אחרים, בעלי תפקידי מפתח ומומחים, גיוס תמיכה מהממשלה וממובילי המשק וסיוע בנושאים טקטיים או אסטרטגיים. עליהם גם להיות קשובים למוטבים ולצרכיהם, כמובן.
  2. גיוס האנשים הנכונים: לעתים קרובות התורמים לא יכולים לבצע בעצמם את התפקיד שבחרו ועליהם להיעזר באנשים הנכונים. חלק מהפילנתרופים מטפחים כישרונות בתוך הארגונים שלהם הם תורמים; אחרים שוכרים אנשי צוות שינהלו עבורם את הענקת המענקים או מעסיקים מומחים לתחום באופן זמני. חשוב להתייעץ עם בעלי מקצוע ועם יועצים רלוונטיים לתחום.
  3. יצירת מערכות היחסים הנכונות: יחסים בריאים ופרודוקטיביים בין תורמים ובין מקבלי המענקים הם חיוניים, אך הדינמיקה המובנית ביחסים אלה יוצרת אתגרים. כפי שציינו קודם, רק לעתים נדירות מתקיים דו שיח כן ופתוח שבו מסבירים מקבלי המענקים לתורמים מה באמת תורם להם ומה רק מייצר עלויות נוספות. מודל השקעה מוגדר היטב יכול להגדיל את סיכויי ההצלחה של התורמים אם הוא יכלול משוב אמיתי ודיון משותף בציפיות התורמים ובצורכי הנתרמים. התורמים צריכים להיות קשובים לצורכי מקבלי המענקים, אך אין פירוש הדבר שעליהם לבטל לחלוטין את המנגנונים והתהליכים הנתפסים לעתים כמעיקים. אחרי הכול, לחלק מהפרקטיקות האלה יש תועלת גם עבור מקבלי המענקים, וככל שהתועלת גבוהה יותר כך העול הנלווה אליה מוצדק יותר. אך כשתורמים אינם מבינים את צורכי הנתרמים ואת העלות האמיתית של התרומה שלהם עבורם, עלולות להתעורר בעיות רבות.
החברה נתברכה בפילנתרופים שאפתניים וברעיונות מבטיחים. כדי להתמודד בהצלחה עם הבעיות הדחופות שעל סדר היום העולמי, על התורמים לשאול עצמם אם הם באמת מבינים מה נדרש על מנת שהשינוי יקרה, מעבר לרעיון מוצלח או תכנית מעניינת. עליהם גם להחליט היכן הם ממקמים את עצמם - מבחינת תפקיד, משאבים וקשרים - על מנת לתמוך בשינוי. כדי לקבל את ההחלטות הנכונות, לשתף פעולה עם תורמים אחרים ועם מקבלי מענקים ומוטבים ולפעול באופן אפקטיבי, תורמים חייבים להבין את התמונה כולה. ללא הבנה מלאה של השינוי המבוקש והגדרת מודל ההשקעה שלהם, תורמים עלולים לפתח ציפיות לא מציאותיות ולהתאכזב כשאלה לא מתממשות. פיתוח מודל השקעה ברור אינו עניין יקר או מסובך, והמודל מתפתח ומשתפר לאור הניסיון שנצבר. שום גורם חיצוני לא יכפה על התורמים לעשות כן - רק משמעת עצמית ורצון עז יביאו לתוצאות.
 
 
אסטרטגיה ליצירת השקעה חברתית אפקטיבית
להורדת המאמר באנגלית
תגיות:
מאמרים נוספים באותו נושא:

נא להשאיר פרטים

השארת מייל לצורך משוב אנונימי עתידי