מידות מבקשת לקדם אפקטיביות כאמת מידה עיקרית במערך שיקוליהם של משקיעים חברתיים ובניהול עמותות, וזאת באמצעות דירוג ארגונים ללא מטרות רווח וביצוע דוחות תחום.
עמותות משקיעים א א א

אפס תקורה עולה הרבה

אפס תקורה עולה הרבה
יעקב בורק
 
קשה לאחד את הציבור הישראלי סביב נושאים חברתיים. אחת ההסכמות הבודדות חוצות הגיל, המוצא וההשכלה שניתן לאתר בו, למרות הכל, נוגעת לאי האמון בכל הנוגע לפעילותן של עמותות. חשדנות זו מתגלגלת לכלל עמדה ציבורית כמעט גורפת בגנותן של עמותות שאחד ממאפייניה השכיחים היא הטענה כי חלק ניכר מהתרומות מממן תקורה מיותרת. זו גם הסיבה המוזכרת תדיר בשיקוליהם של ישראלים שלא לתרום.
קרנות המהוות מקור עיקרי למימון עמותות חוזרות גם הן על המנטרה הפילנתרופית על פיה הם מבקשים לראות את כל תרומתם מגיעה ישירות למוטבים ו"אפס לתקורה". אפילו לשלטונות המס בישראל דעה מגובשת בעניין: עמותה צנועת תקציב שהוצאות התקורה שלה עולות על 22% לא תזכה לאישור פטור ממס לתורמיה. ואם קרנות מקצועיות וממשלה כך, מה נלין על הציבור הרחב המבקש לראות את כספו מגיע לנזקק במקום להזין את התקורה המיותרת לכאורה של הארגון.
העמותות, שגם כך מנהלות מלחמת קיום הרואית, הבינו את המסר בזריזות המתאימה לסקטור העסקי דווקא. בבקשות למענקי מחקר, לדוגמה, המוגשות לקרנות ע"י אלכ"רים (אירגונים ללא כוונת רווח) מסווגות מחדש הוצאות אדמיניסטרציה, גיוס משאבים והערכת יעילות התכניות השונות ומועמסות על סעיפים שנראים כסיוע ישיר למוטבים.
אלא שהגישה של 100% לנזקק ואפס לתקורה סובלת משני חסרונות עיקריים. האחד, חוסר ההבנה של היקף ומהות ההוצאות הכרוכות בהספקת השירות לנזקקים והשנייה, מיקוד יתר על מימד התקורה בהערכתן של עמותות במקום לבחון שורה של מדדים בפעילותן ובראש ובראשונה, את האפקטיביות שלהן. עמותות קיימות כדי להשיג מטרה חברתית מסוימת ולכן חשוב לבדוק קודם כל האם הן משיגות אותה. ברוב התחומים החברתיים פועלת יותר מעמותה מרכזית אחת וחשוב אפוא שנדע מי מהן נותנת את המענה הטוב והאפקטיבי ביותר לפני שאנו בוחרים למי מהן לתרום. סקר שערך המרכז המפותח לחקר הפילנתרופיה באוניברסיטת אינדיאנה מגלה כי דווקא ארגונים שמדגישים את התקורה הנמוכה והעדר ההוצאות האדמיניסטרטיביות אינם מצליחים לספק יותר שירותים או שירותים טובים יותר למוטביהם. ובמילים אחרות, אפקטיביים פחות.
האם משקיע בחברה עסקית היה מעלה כלל על דעתו לאמץ קריטריון יחיד לבחינת החברות בהן הוא מבקש להשקיע? טופס 10-Q של חברת אפל, אחת מחברות הטכנולוגיה המוצלחות בעולם, שהופקד ברשות לניירות ערך בארה"ב בינואר השנה מגלה כי ההוצאות על מכירות הנהלה וכלליות של החברה ברבעון שהסתיים ב- 26.12.2009 היו לא פחות מ- 76.4% מסה"כ ההוצאות התפעוליות. מנהלים בעולם העסקי הרי יאבדו את משרתם או ימוטטו את עסקיהם אם לא ישלבו בתמחור המוצר הוצאות עקיפות כמו שכירות, מחקר ופיתוח, מערכות מידע, אדמיניסטרציה וניהול. וכן, גם הוצאות ניקיון.
ואילו דווקא במגזר השלישי מבקשים התורמים ממנהלי העמותות להוכיח יכולת תכנון אסטרטגי, ניהול פיננסי מקצועי ובדיקה עצמית של תוצאות מבלי להוציא על כך פרוטה. כיצד תוכל, בכלל, עמותה לבדוק את האפקטיביות שלה אם לא תשקיע בתהליך המדידה של תוצאות פעילותה? האם יעלה על הדעת שמשקיע עסקי ישקיע בחברה שבאופן מוצהר לא מבצעת תכנון אסטרטגי ולא מודדת את ומעריכה את פעולותיה?
איש עסקים ידוע איתו דנתי בנושא, הופתע לשמוע שמנהלי עמותות אינם עובדים בהתנדבות. שאיפת הציבור שכל שקל שמשקיע יגיע לנזקק היא ברורה ומובנת אלא ששאיפה זו כרוכה בצרוף מצער של בורות בכל מה שכרוך בהספקת השרות ואי אמון ביכולתן של העמותות לפעול ביעילות וביושר שהיא השתקפות מצערת של רמת האמון המתדרדרת של החברה כולה. כולנו מכירים סיפורים על עמותות שסרחו וחלקן אף הרוויחו מוניטין רע זה ביושר. אבל רק חלקן. למרות שעמותות רבות מצליחות לממש את יעודן ביעילות קיים חשד עמוק ומושרש בקרב תורמים רבים באשר ללגיטימיות של הוצאות שכר ושאר הוצאות תקורה בעמותות. בניגוד לפעולתם של עסקים, מתקשה הציבור להעריך את הקשר בין הוצאות אלה ויכולתה של העמותה לממש את מטרותיה.אלא שהאסטרטגיה של 100% לנזקק ואפס לתקורה מחמיצה את התמונה הכוללת ואת הפרדוקס המסתתר בה. שכן אם הציבור מבקש לראות כיצד כספו מסייע לנזקקים בדרך האפקטיבית ביותר הרי שישומו של מדד יחיד (הוצאות תקורה), המתעלם מהבנת ההוצאות הכרוכות בהספקת שירותים למוטבים, דווקא מרחיק את העמותות מהיכולת לספק שירותים אלה ביעילות.
 
יעקב בורק הוא סופר ואיש עסקים. מייסד חברת ההשקעות אוורגרין, מחלוצות קרנות ההון סיכון בישראל. בעל תואר ראשון בהנדסה מהטכניון ובוגר קורס PMD של ביה"ס למנהל עסקים באוניברסיטת הרווארד.
 

נא להשאיר פרטים

השארת מייל לצורך משוב אנונימי עתידי