מידות מבקשת לקדם אפקטיביות כאמת מידה עיקרית במערך שיקוליהם של משקיעים חברתיים ובניהול עמותות, וזאת באמצעות פיתוח כלים מתקדמים למדידה חברתית, פיתוח תווי תקן חברתיים, מיפויים חברתיים, מחקר יישומי, ייעוץ, כנסים והדרכות.
א א א

זה בידיים שלנו: ניתוח תחום מניעת אלימות נגד נשים

על אודות הדוח
דוח זה ממפה את תחום מניעת אלימות נגד נשים בישראל ואת ענף העוסקים בתחום זה, מתאר את הסוגייה החברתית העומדת בבסיסו, מעריך את היקף ההשקעות בו, סוקר את דרכי הפעולה ואת המודלים השונים המבקשים לתת מענה לסוגיה, מעלה דרכים להערכת התוצאות והפעילות, מציג מסקנות והמלצות למעוניינים להשקיע ולקדם את התחום, וכן מציע יעדים להשקעה חברתית אפקטיבית.
 
אלימות כלפי נשים: הבעיה והיקפה
קרוב ל-200,000 נשים מוכות חיות בישראל, וכמעט כל אישה נפגעה לפחות פעם אחת בחייה מהטרדה מינית, תקיפה מינית, אלימות כלכלית או חברתית, ובכל זאת היקף ההשקעות הציבוריות במיגור התופעה ובטיפול בקורבנותיה עומד על 456 מיליון ש”ח בלבד, כולל עלויות אכיפה וענישה, סכום המהווה 0.12% בלבד מתקציב המדינה לשנת 2010 . נתונים אלה מהווים הערכה בלבד. יצוין כי הערכות השקעות המדינה בתחום במסגרת דוח זה, מתבססות על ניתוח תקציב המדינה לשנת 2009 וייתכן שסכומים שהמדינה משקיעה בתחום נכללים בסעיפי תקציב שכותרתם אינה מרמזת על כך. לצערנו, אין שקיפות מלאה של השקעות המדינה בתחום, ולכן התייחסותנו להשקעות אלה, הינן בגדר הערכה כאמור. במלים אחרות - המדינה מקצה בממוצע כ- 2,300 ש”ח לשנה לכל אישה שנפגעה. סכום זה אמור להספיק לכל הוצאותיה, ובכלל זה לטיפול רפואי, טיפול נפשי, ייעוץ משפטי, נסיעות, ובמקרים של עזיבת הבית גם לכיסוי עלויות המעבר והעתקת הילדים מביתם. 
לפי ניתוח שערכנו, הוצאות הממשלה לפעולות אכיפה וענישה של גברים אלימים בשנת 2009 היוו 80% מתוך סך השקעות הממשלה במיגור התופעה ורק 89 מיליון ש”ח, או 20% יועדו להגנה, לטיפול ולשיקום של הקורבנות. מניתוח הדוחות הכספיים של 52 ארגונים ללא כוונת רווח (אלכ"רים) הפעילים בתחום הסקנו כי המדינה תומכת בפעילותם בסכום של כ-276 מיליון ש”ח, הכולל גם תמיכות והקצבות וכנראה גם סכומים החבויים בסעיפים נוספים בתקציב המדינה שכותרתם מקשה על שיוכם לתחום.
אלכ”רים הפעילים בתחום מצליחים לגייס סכום נוסף של 65 מיליון ש”ח ממקורות פילנתרופיים ו 7- מיליון ש”ח ממכירת שירותים, ועדיין רוב רובן של הנפגעות אינן מדווחות כלל על הפגיעה בהן, ואלה שאוזרות אומץ אינן זוכות לטיפול מלא ומתמשך או למענה מתאים. לפי הערכות, אחת מכל שבע נשים נשואות חיה עם בן זוג אלים, ואחת מכל ארבע נשים חיה כל חייה עם פגיעות פיזיות ונפשיות ועם טראומה כתוצאה מתקיפה מינית שחוותה בילדותה; רובן אינן מתלוננות או ממצות את זכויותיהן, אם מחמת הבושה, אם בשל מחסומים תרבותיים ואם בשל היעדר מודעות ציבורית
והקצאה מתאימה של משאבים. 
 
בניגוד לדעות רווחות, האלימות ממנה סובלות נשים רבות אינה נגע ייחודי לשכבות מסוימות בחברה או לתרבות מסוימת. היא גם אינה אוסף של אירועים אקראיים המתרחשים בין זרים בשעות הלילה במרחב הציבורי. להפך - זוהי תופעה אוניברסלית, שמאפיינת את כל שכבות הציבור ומתרחשת כל הזמן, לרוב במרחב הפרטי, הבית, ולעתים במשך חיים שלמים, והאחראים לה הם ברובם האנשים הקרובים והמוכרים ביותר. לתופעה ביטויים רבים והיא נוגעת כמעט לכל אישה בישראל. אלימות במשפחה אינה עניין פרטי, אלא חלק מתופעה חברתית רחבה שפתרונה באחריות כולנו.
 
להורדת הדו"ח לחצו כאן

נא להשאיר פרטים