מידות מבקשת לקדם אפקטיביות כאמת מידה עיקרית במערך שיקוליהם של משקיעים חברתיים ובניהול עמותות, וזאת באמצעות פיתוח כלים מתקדמים למדידה חברתית, פיתוח תווי תקן חברתיים, מיפויים חברתיים, מחקר יישומי, ייעוץ, כנסים והדרכות.
א א א

כנס מידות 2011: נאום הפתיחה של יעקב בורק, יו''ר מידות

לפני כשנתיים, כשעוד עשיתי את צעדי הראשונים במידות, נכחתי בכנס של מנכ"לים ויושבי ראש של עמותות. אחד מחברי הפנל שבו השתתפתי התריע מפני אימוץ כלים עסקיים בהתנהלותן של עמותות, והקהל, השקט עד אותו רגע, פרץ בתשואות סוערות כאילו שהדברים הרעידו מיתר מוכר בנפשו, פרץ דופאמין שמפריש המוח כשמשהו מוכר ואהוב מתנגן באוזננו.
 
בקיץ האחרון נשאתי דברים באחד ממאהלי המחאה על הנושא של שוויוניות ואחריות ואישה אחת שאלה אותי, ולא בהתרסה, ב"שביל מה צריך עמותות"? הופתעתי משאלה והיא הסבירה "שהממשלה תעשה פעילות זאת". ומישהו אחר בקהל אמר, שוב ללא התרסה, "עמותות חשובות ליצירת מקומות עבודה למי שמועסק בהן".
 
ואני רוצה לשאול אתכם היום האם ייתכן שיש קשר בין שני האירועים האלה והייתי מוסיף אירוע נוסף: העובדה שהעמותות לא נספרו במחאה החברתית האחרונה- לא כמנהיגות אך גם לא כפלטפורמה למימוש מטרותיה החברתית.
 
 
האגם
 
ברשותכם, אספר לכם עוד על מה דיברתי בערב ההוא. זה רלוונטי לשאלה שעימה פתחתי הבוקר. סיפרתי להם על משל מתמטי הלקוח מתורת המשחקים המתאר כפר דייגים לשפת אגם שהדגה בו מוגבלת. על כל אחד מהדייגים מוטלת מכסה אך הדילמה העומדת בפני כל אחד קשה. אם ייקח רק אחד מהם מעט יותר מחלקו לא ייגרע מהאחרים והוא ייהנה אבל אם כל אחד ינהג כך תדלל הדגה באגם ואיתה פרנסתם היחידה של תושבי הכפר. אתם מכירים את הבעיה על הכביש (ואפילו במתן החיסון המשולש לילדכם- אם תוותרו על החיסון לילדכם הוא ייהנה מסף חוסם של המחלה באוכלוסיה ולא יחלה, אך אם כולם יעשו כך תחזור המחלה ותפרוץ).
 
ובכן, האגם הזה במציאות של ישראל היום הוא מאגר הערכים החברתיים, הלכידות, האמון הבינאישי וההון האנושי שלנו כמדינה.
 
 
מרוקנים וממלאים
 
בוא וננסה להבין מה הדינמיקה שהביאה כל אחד מיושבי האולם כאן היום להזדעק ולפעול על רקע הירידה המסוכנת במפלס מי האגם החברתי שלנו. קיימים כללים חברתיים ומוסריים על פיהם אנו שואבים ממימיו אך משהו השתבש והם אינם מתקיימים יותר.
 
מרוקני מי האגם מוכרים: אלה הם אותן חברות שהאחריות החברתית מהן והלאה, ולא כולן כאלה. אלה אנשי עסקים המתעשרים מעשייה עסקית באווירה של חוסר תחרות בעקבות זיכיון ממשלתי שזכו בו או ריכוזיות כלכלית המשנה את הכללים (מי שמתחרים וביושר, ירבו כמותם). מי עוד? המשתכרים שכר המנותק מתרומתם החברתית. חברת NEF מאנגליה ערכה מחקר כלכלי שהתחקה אחר היחס בין שכרם של בעלי מקצוע שונים ותרומתם לחברה. מנהל חברת פרסום, למשל, יוצר נזק חברתי של 11 דולר על כל דולר שהוא משתכר. עיקר נזקי הפרסום: 17% של צריכה עודפת, אי יכולת חידוש המשאבים, השמנת יתר, הפרעות נפשיות ונטילת חובות מיותרים. סניטר בבית חולים, לעומת זאת, מביא לחברה תועלת של 9 דולר על כל דולר המשולם לו אלא שהחברה אינה מפצה את עובדיה על פי תרומתם לה.
 
 
 
כולנו מרוקנים
 
אבל למען האמת כולנו מרוקנים את מי האגם כצרכנים של מוצרים שלא באמת נחוצים לנו. אנו חיים בעידן המעודד מגמה של העצמת ערך האינדיבידואליות על חשבון הערך של ההשתייכות החברתית. הופר האיזון ההיסטורי שאפיין את החברה מאז ומתמיד בין הצורך להשתייך והרצון לבלוט ולהותיר חותם. אינדיבידואליות שווה לצרכנות-ולראיה שמות מוצרי הצריכה הנפוצים: iPhone, My space .
 
 
אך הנורא מכל היום הוא שמי האגם מתרוקנים מהר יותר ממה שאנו הפעילים והמשקיעים החברתיים מצליחים להחזיר אליו.
 
מסדר שומרי האגם כולל עמותות ותורמים ושורותיו דלילות. מדוע?
 
 
אנו מעטים
 
ב- 12באוקטובר 2007 אפשרה להקת הרוק רדיוהד לציבור הגולשים להוריד את אלבומה האחרון מהרשת. המחיר, אם בכלל, נקבע על ידי כל גולש לעצמו. 1.2 מיליון חובבי הלהקה הורידו את האלבום. 62% ללא כל תשלום אך 10% מאלה שהורידו שילמו מספיק כדי להצדיק את תרגיל האמון של הלהקה מבחינה כלכלית. 10% הוא גם שיעור תורמי האברים באוכלוסיה. 5-10% הוא גם שיעור התורמים מעל 25,000 דולר באוכלוסיית מי שהונם הפנוי עולה על מיליון דולר.
 
 
אך גם פחות יעילים
 
היום אני יודע שיש קשר בין הצורה בה נתפשות עמותות וגם תורמים בתודעה הציבורית ובין מחיאות הכפיים ההן. כמיעוט אין לנו את הפריבילגיה לבקש הקלות בדרך ההתנהלות שלנו על רקע המטרות החשובות אותן אנו משרתים עלינו להבטיח כי הכלים הניהוליים שלנו מנצלים בצורה הטובה ביותר את המשאבים הכלכליים ( שבמקרים רבים אינם שלכם גם אם גייסתם אותם) והאנושיים העומדים לרשותנו. אפקטיביות בפעילותכם אינה מותרות. לכמה מכם וועד מנהל פעיל קובע ומשפיע? לכמה מכם תכנית עבודה שנתית מפורטת? וכמה מכם מודדים את תוצאות עשייתם בהשוואה לתכנית ומנסים ללמוד מהפערים? יש בידינו נתונים והם לא מעודדים. רק 20% מהמשיבים ל-5 השאלות של מידות מצליחים להשיב לשתי השאלות האחרונות (על פי התשובות שנתנו העמותות הפונות לקבלת רכב במבצע טויוטה "מכוניות שעושות טוב"). ואם אתם משקיעים חברתיים, כמה מכם קורא דו"ח על עמותה לפני שהוא משקיע בה? כמה מכם מוכנים לשרת כחברי וועד מנהל בעמותות היקרות לליבן?
 
 
כשל שוק במגזר השלישי
 
לכשל השוק של המגזר השלישי שותפים תורמים, עמותות אך לא פחות מכך הציבור.
 
התורמים פועלים באווירה של חסמי כניסה נמוכים (איש לא ימנע מכם הקמת קרן משפחתית גם של עשרות אלפי שקלים ספורים), תחרות נמוכה (איש לא יאמר לכם: "הניחו לעמותה זאת, אני מבקש לתרום לה באופן בלעדי"), והיעדר "אקזיט"- משהתחלתם לתמוך בעמותה באופן משמעותי תתקשו למצוא מודל עסקי שיבטיח לה קיימות מקצועית, או מישהו שיחליף אתכם בתרומה.
 
נעדרים כאן כוחות השוק הכלכליים של התחום העסקי, המבטיחים משמעת, מיקוד ונכונות לקבל החלטות קשות בדומה להחלטות אותן נאלצים אנשי עסקים לקבל מדי יום.
מצד העמותות המצב אינו מעודד בהרבה. קשה למצוא בוועד המנהל של עמותות ייצוג למוטבים, למייסדים ואפילו לא לתורמים הנמנעים מכך. מצב מיוחד זה מתגלגל למציאות בעייתית שבה שני שלישים מהעמותות נשלטות למעשה על ידי המנכ"לים שלהם ולא על ידי וועד מנהל, דבר הפוגע בעקרונות הממשל התאגידי.
 
הצלע השלילית בכשל השוק היא הציבור החשדן המגלה בורות בדרכי הפעולה של המגזר השלישי ומשליך את ביקורתו על שכר המנהלים והוצאות התקורה מבלי להעריך כי ניהול עמותה מורכב מניהול עסק ועמותה שאין לה תקורה אינה יכולה להיות אפקטיבית.
 
 
קריאה ליציאה מאזור הנוחות ואימוץ כלים של אפקטיביות ושקיפות
 
באחרונה פגשתי באחת ההפגנות מנכ"ל מוכר של עמותה ידועה והוא אמר לי: "לאחרונה, ככל שאני חושב על מידות אני חש באי נוחות". טוב מאד אמרתי לו, זו הכוונה (ובתנאי שהתהליך מתנהל בהגינות ובשקיפות), כי אין התפתחות, לא כארגון ולא כיחידים, מתוך אזור הנוחות. יותר אפקטיביות תחיש את קצב מילוי מי האגם החברתי אך גם תוסיף לשורותינו רבים העומדים מנגד כיוון שהם מטילים ספק ביעילות התנהלותנו.
 
אני קורא לכם היום לאמץ אמות מידה עסקיות של שקיפות ואפקטיביות להערכת עשייתכם הברוכה. אמות מידה אלה אינן כרוכות בוויתור על המצפן הערכי שמכוון אתכם. אך הן קוראות לכם לצאת מאזור הנוחות כדי שלא יתעלמו מכם.
 
 
לסיכום
 
השאלה היחידה שעליכם לשאול את עצמכם היא האם העולם היה נראה אחרת אם לא הייתם קיימים. שוב, כארגונים ובני אדם. לא תוכלו לתת תשובה חיובית לשאלה זאת אם לא תהיו אפקטיביים ואם לא תעזו לצאת לצורך כך מאזור הנוחות שלכם. שכן אי אפשר להתפתח ממקום של נוחות גמורה. אפשר לוותר על הרצון להתפתח, וזה בסדר גמור, אבל אז אתם גם מוותרים על השינוי בחיי מוטביכם ובחייכם.
 
 
- יעקב בורק, יו"ר מידות.                                   
 
לסיכום כנס מידות 2011 לחצו כאן
לסיקור התקשורתי של כנס מידות 2011 לחצו כאן
 

 

נא להשאיר פרטים