ריאיון עם מרב מנדלבאום בפינה השבועית של מידות ושיתופים ב''ממון''



מרב מנדלבאום, יועצת ארגונית ויו"ר עמותת רעות, מספרת בריאיון ל"ממון" על התנדבותה בעמותה המפעילה בית חולים שיקומי ובית לניצולי שואה ולחסרי בית בשכונת יד אליהו בתל אביב. מנדלבאום, אשר סגרה את המשרד לייעוץ ארגוני שניהלה כדי להקדיש את כל זמנה לניהול העמותה בהתנדבות, מציעה למשקיעים חברתיים להתנדב בארגון שלו הם רוצים לתרום כדי להכיר אותו היטב לפני מתן התרומה.
הריאיון התפרסם במוסף "ממון" של ידיעות אחרונות בתאריך 2.5.2011 בפינה מיוחדת שהיא פרי שיתוף פעולה בין ידיעות אחרונות, שיתופים לקידום החברה האזרחית ומידות - לקידום האפקטיביות של משקיעים חברתיים (תורמים) ועמותות.
 
למי את נוהגת לתרום?
תרומתי הכספית וההתנדבותית מוקדשת בעיקר לארגון רעות, בית חולים שיקומי ובית לניצולי השואה ולחסרי בית ביד-אליהו בתל-אביב. ברעות מטפלים בכ-1,000 איש ואישה ביום, בעזרת כ-900 עובדים. תחום נוסף שלו אני תורמת הוא לילדים בסיכון, בין השאר לפנימייה בנתניה, וכן לשני ארגונים המטפלים בבעלי מוגבלויות קשות.
 
איזה שינוי את מאמינה שתרומתך יכולה לחולל?
כמתנדבת ותיקה ברעות, עוד לפני שהתחלנו לתרום למקום, אני מכירה את פעילות העמותה לפני ולפנים, את עובדיה ואת צרכיה. כך אני גם רואה את תוצאות ההשקעה מדי יום, כאשר חולים משתקמים בעזרתנו ועומדים על רגליהם, כאשר חסרי בית מוצאים גג, ובעיקר כאשר קשישים מצליחים לצאת מעט מבדידותם. אני רואה אנשים שנזנחו על ידי הרשויות ואפילו על ידי ילדיהם, ויודעת שיש לי אפשרות לעזור. עולם הזיקנה תמיד היה קרוב ללבי, גם כנערה צעירה.
 
האם את מקבלת דיווח על תוצאות תרומתך?
כיועצת ארגונית במקצועי אני שותפה מלאה להגדרת הצרכים הספציפיים של העמותה, המקבלת את תרומתי ושואבת את כל זמני. אני נמצאת בקשר ישיר עם האחראים על כל פרויקט, החל מהקמתו, עלויות מדויקות וזמני ביצוע עתידיים, ועוקבת בדקדקנות אחר התקדמותו לאורך השנים. לפני כחצי שנה סגרתי את המשרד לייעוץ ארגוני שניהלתי, כדי להתמסר טוטלית לתפקיד יו"ר רעות, להוביל את המוסד החשוב הזה ולהביא לייעול ולשיפור.
 
האם יש הבדל בין החלטותייך העסקיות לעומת ההחלטה לגבי תרומתך האישית?
אין הבדלים גדולים. ניהול נתינת תרומה הינו מקצועי לחלוטין, והחלטה על תרומה מגיעה מתחומי עניין רגשיים. גם בעסקים יש מעורבות רגשית, ולו ביחסים הבינאישיים עם הלקוחות.
 
מהי התרומה שממנה שאבת את הסיפוק הכי גדול, ומהי התרומה שמתוצאותיה התאכזבת?
אני שואבת סיפוק יום-יומי מביקור במחלקה לפיזיותרפיה במרכז הרפואי רעות, אותה תרמנו על שם אבי, העיתונאי יהושע ביצור ז"ל. המחלקה מתפקדת עם פיזיותרפיסטים מקצועיים ביותר וציוד משוכלל. התאכזבתי מארגונים המשקיעים באירועים מיותרים ושוכחים את מטרת הארגון, אך לא אמנה את שמם.
 
האם את מעודדת את ילדייך לתרום ולהיות פעילים חברתיים?
ילדיי מעורבים בעשייתי ברעות מאז היוולדם, מבקרים במקום ומסייעים לי. בשונה מילדים רבים אחרים, הם, ועכשיו גם נכדיי, למדו לקבל בטעיות חולים קשים או קשישים על כיסאות גלגלים. זה רק מוכיח שקבלת השונה היא עניין של חינוך ודוגמה אישית מגיל רך. היום כל חמשת ילדיי וחתניי מתנדבים בארגונים שונים כראות עיניהם, ביניהם בארגון לתת, עזר מציון ובית הילד בנתניה.
 
האם שאבת השראה מדמות פילנתרופית כלשהי?
הדמות המכוננת בהתנדבותי היא הרבנית גרדה אוקס ז"ל. כשהייתי סטודנטית, שמעתי הרצאה שלה על "שירות נשים סוציאלי", ארגון שהוקם לעזרת ניצולי השואה שהגיעו לארץ לפני כ-65 שנה. אוקס הייתה בין מקימי הארגון, שהפך בהמשך לרעות. בעקבות ההרצאה גמלה בי ההחלטה להתנדב לרעות. היא זו שלימדה אותי את המונח "חמלה" ושינתה את תפיסת עולמי ביחס לנתינה אישית. כשהייתי בת 25 היא צירפה אותי לוועד המנהל, והיום אני יו"ר פעיל 5 ימים בשבוע.
 
מהי עצתך למשקיעים חברתיים בתחילת דרכם?
להתמקד בארגון אחד בלבד, להכירו לעומק בהתנדבות פיזית, ורק אז לתרום כסף לפרויקט מוכר ונדרש.
 


http://www.midot.org.il/ריאיון עם מרב מנדלבאום בפינה השבועית של מידות ושיתופים בממון